טרגדיה של טעויות – האם ניתן למנוע אותן?

* נכתב על ידי סא"ל (מיל) עמוס כהן
נובמבר 2011

 

לאחרונה יצאו לאור שלושה ספרים חדשים אשר עוסקים במחדלי מלחמת יום כיפור - ספרו של אבירם ברקאי על בלימה - סיפור לחימתה של חטיבה 188 ברמת הגולן מספר על גבורתם של לוחמי החטיבה ומעלה מספר שאלות לגבי ניהול הלחימה בחזית רמה"ג, ספרו של עמנואל סקל  הסדיר יבלום? דן בהרחבה במחדלי מלחמת יום כיפור בחזית המצרית וספרו של שמואל גורדון 30 שעות באוקטובר  אשר מנתח ומבקר את הפעלת חיל האוויר בתחילת המלחמה.

 

שלושת הספרים מפרטים מספר גדול מאוד של החלטות שגויות שגרמו לתוצאות חמורות מאוד. טעויות בשיקול דעת ובקבלת החלטות של רמטכ"ל, אלופי פיקוד, מפקדי חילות, מפקדי גייסות ואוגדות הם עניין  יקר מאוד והם מעלים את השאלה - האם יש מכנה משותף או משהו בסיסי לקוי במבנה הצבא אשר גורם לריבוי הטעויות של מפקדיו?  והאם ישנן דרכים להקטין את הסיכוי שמפקדים ברמות אלה יבצעו שגיאות, לעיתים גסות בניהול המלחמה.


מאמר זה מנסה להצביע על הסיבות אשר גרמו למיטב הבנתי למרבית הטעויות והכישלונות  של מפקדים בכירים במלחמה ומציע כיווני פעולה כדי להקטין את הסיכוי לטעויות בעתיד.

 

רקע – הקושי להכין את הצבא למלחמה
את ניתוח טעויות הפיקוד העליון של הצבא יש לבחון לאור העובדה שהכנת הצבא ומפקדיו הבכירים למלחמה היא משימה קשה מאוד. הצבא אומנם מתכונן למלחמה, אבל האימונים, התרגילים, הפקודות והנהלים אשר באים להכין את הצבא למלחמה, הם תחליף חלקי מאוד לדבר האמיתי - המלחמה.


צבא נבנה כדי לנצח במלחמה אבל הוא נדרש לעמוד במשימה זו רק לעיתים רחוקות מאוד וכל פעם במצב ותנאים שונים לגמרי מהמלחמה הקודמת. ארגונים אזרחיים רגילים אשר מבצעים את ייעודם בצורה שוטפת לומדים מניסיונם, משפרים תהליכים ושיטות, ומגיעים להישגים לאחר תהליך מתמשך של שיפור. הצבא לעומת זה נדרש להכין את עצמו למצב שאיננו מוכר למרבית מפקדיו ואין ביכולתו לתרגל אותו ולהשתפר בהדרגה. הוא נדרש לתפקד בצורה מיטבית מהרגע הראשון בו פורצת מלחמה.


מפקדי הצבא וחייליו גם אם השתתפו במלחמה בעבר, רק חלק קטן מאוד מהניסיון שרכשו בה יהיה רלבנטי במלחמה הבאה. הם מילאו תפקיד שונה מזה אותו ימלאו במלחמה הבאה, הטכנולוגיה השתנתה, האויב והתנאים השתנו, בקיצור זה סיפור אחר לגמרי.

 

בנוסף לקשיים האובייקטיבים הצבא נלחם באויב חושב שמנסה להטעות ולשבש את פעילותו.

 

פעילות מבצעית בבט"ש איננה דומה למלחמה כוללת ועשויה אף לגרום להתפתחות תפיסה מוטעית של ניהול מלחמה.

 

חוסר המוכנות למלחמה גדל כאשר הצבא מתבסס על כוחות מילואים שמטבע הדברים פחות מעודכנים ומאומנים במשימותיהם.

 

מטבע הדברים מפקדים בצבא שיוזם מלחמה,  מפעיל במהלך הפתיחה  תוכנית סדורה שתורגלה בצורה יסודית ומצליח להפתיע את היריב יעשו פחות טעויות ממפקדי הצד המותקף והמופתע.


המסקנה – הצבא אף פעם איננו מוכן למלחמה בצורה מלאה. לכן צריך לקחת בחשבון סיכוי משמעותי לתקלות ושיבושים בהפעלת צבא בעיקר בימים ראשונים של מלחמה, במיוחד כאשר היוזמה היא של האויב.  על הצד המופתע לנקוט בצעדי זהירות מרביים, בתכנון מהלכים פשוטים אשר צופנים פחות סיכונים גם במחיר ויתור על הישגים מידיים.

 

טעויות מפקדים בכירים בניהול המלחמה
המאמר מתבסס בעיקר על הטעויות בקבלת החלטות במלחת יום כיפור כי היא העמידה בפני צה"ל אתגרים קשים ונפלו בה הרבה החלטות שגויות אבל הוא נכון לכל מלחמה. בחרתי ב 5 נושאים אשר למיטב הבנתי היוו סיבה או תרמו לרוב המכריע של טעויות מפקדי הצבא:


• כישורי מפקדים בכירים
• תמונת מצב לקויה  
• עודף ביטחון וזלזול באויב
• הורדת פקודות לא ברורות
• שילוב לא נכון של חיל האוויר בקרב היבשתי

 

כישורי מפקדים בכירים
לא מעט מפקדים בכירים הוחלפו במהלך מלחמות או שמונה מעליהם או לצידם מפקד בכיר יותר (כדי להימנע מהצורך להחליפם). השגיאות הרבות של האלוף גונן הביאו למינויו של ברלב כמפקד החזית מעליו. עמנואל סקל מציין שהיו מחשבות גם על החלפתו של מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד וכן שדדו לא הכיר את חזית הדרום מספיק טוב.  גם במלחמת לבנון השנייה צצו שאלות של התאמת מפקדים לתפקידם בכירים.


 

שאלה למחשבה - האם לרמטכ"ל שגדל בחיל האוויר יש את הכישורים לפקד על צה"ל במלחמה כוללת דוגמת מלחמת יום כיפור? או אפילו במלחמה קטנה כמו מלחמת לבנון השנייה?


 

האופי הבסיסי של הצבא מקנה למפקדים העומדים בראשו כוח ואוטוריטה רבים מאוד אשר עלולים להחליש ולדכא ביקורת וחשיבה עצמאית ולגרום במקרים רבים לקבלת מרות ללא שיקול דעת מספיק וחשש או הססנות מהבעת דעות הנוגדות את דעת המפקד, בעיקר אם הוא בעל אופי דומיננטי ומשדר חוסר סובלנות ובוז לכפופים לו.

 

מצב זה מחריף מאוד בזמן מלחמה, בעיקר בעיתות לחץ.  בחלק גדול מהמקרים אשר נדונים בספרים הנ"ל טעויות של מפקדים זוהו  בזמן אמיתי על ידי פיקודיהם אולם האחרונים לא ניסו או לא הצליחו לשנות את החלטת המפקד.

 

מה ניתן לעשות להקטנת טעויות מפקדים?


דרך ראשונה - הקמת מערכת בקרה למפקדים בכירים אשר מדווחת לרמה הממונה על המפקד אותו היא מבקרת. בראש הגוף המבקר צריך לעמוד קצין בדרגתו של המבוקר או בדרגה יותר גבוהה, רצוי וותיק ממנו. מערכת הבקרה צריכה לכלול גם מטה מצומצם אשר מסוגל לבחון נתונים והחלטות.


פתרון זה הונהג באופן מעשי בעבר אבל רק לאחר שמפקדים בכירים ביצעו טעויות כואבות ומפקדיהם חשו שאינם בוטחים ביכולותיהם. מערכת בקרה שתיבנה ותונהג כנורמה בדרגי הפיקוד הבכיר עשויה לחסוך בטעויות.
קרוב לוודאי שאם מוטי הוד היה מלווה את בני פלד ומבקר את החלטותיו ובר לב היה מלווה את גונן מיום הלחימה הראשון ומבקר את פעילותו היו נמנעות חלק גדול מהטעויות של מפקדים אלה.

 

דרך שנייה  – שימוש במבחני השמה.
סביר שנבחרו לתפקידים הבכירים הקצינים שהוערכו כטובים ביותר והשאלה הנשאלת היא אם לדרג הממנה אותם יש כלים מספיק טובים להערכת המפקדים הבכירים, בעיקר לכישוריהם לנהל מלחמה.  יתכן שיש מקום להשתמש במבחני השמה שיותאמו למפקדים בכירים ככלי מקצועי ואובייקטיבי הבא לסייע לדרג הממנה.


דרך שלישית – חינוך, הטמעת החשיבות של התייעצות ובפתיחות לדעות של קציני המטה ומפקדים כפופים. במרבית המקרים הם מגלים החלטות שגויות ויכולים להביא לתיקונם.  אחרי הכול החוכמה לא ניתנה כולה למפקדים הבכירים.

 

תמונת מצב לקויה
חלק גדול מאוד מההחלטות השגויות נבעו מכך שלמפקדים לא הייתה תמונת מצב נכונה. היה מחסור חמור במידע עדכני על הערכות וכוונות האויב, לא היו נתונים מעודכנים על מצב כוחותינו והמפקדים לא היו מודעים לפער העצום בין תמונת המצב שהייתה להם ובין המצב בשטח.

 

התפתחות טכנולוגית המידע ואמצעי המודיעין בעשורים האחרונים שיפרו מאוד את תמונת המצב של המפקדים אולם נראה שגם טכנולוגית המידע המתקדמת לא מצליחה להעביר את המצב בשטח בצורה מלאה וגם במלחמת לבנון השנייה חזרה התופעה של חוסר הבנת המצב בשטח על ידי מפקדים שהסתמכו על אמצעים טכנולוגיים ונשארו במוצבים עורפיים.  נראה שאין תחליף למגע בלתי אמצעי של מפקדים עם הרמה עליה הם פוקדים, מסכי הטלוויזיה לא מעבירים את תחושות האנשים שבשטח ואת בעיותיהם.

מערכות המידע והמודיעין הן מערכות רגישות שעשויות להיפגע ולקרוס בזמן מלחמה והסתמכות טוטלית עליהן היא מסוכנת. חשוב מאוד לוודא שהן מוגנות ובעלות יתירות ושרידות גבוהים וללמוד לתפקד גם כאשר חלק מהמערכות או מקורות המידע משתבש.


מערכת המודיעין שבנויה להזרים מידע עשויה להגיע לרוויה או להחמיץ פרטי מידע חיוניים ולכן חשוב לא להתבסס רק על מידע שמגיע בדחיפה אלא למשוך וללחוץ לקבל את המידע הקריטי הנחוץ למפקדים.

 

עודף ביטחון וזלזול באויב
חלק ניכר מטעויות המפקדים נבע מזלזול ביכולתו של האויב ומעודף ביטחון עצמי.  במלחמת יו"כ הדבר בלט במיוחד אבל הדבר נכון גם במלחמות אחרות.


שאלה - האם יש קשר בין מאפייני אישיות של "ביטחון עצמי רב" המביא לזלזול באויב ובין קידום בתפקידי פיקוד?  האם יתכן שקצינים בעלי ביטחון עצמי רב אשר נוטים לזלזל באויב מקודמים לתפקידים בכירים יותר מקצינים שאינם בעלי תכונה זו?
הדרך להתמודד עם עודף ביטחון וזלזול באויב היא בעיקרה חינוכית והיא נוגעת גם בכישוריהם של המפקדים הבכירים שנדונה בסעיף הקודם.

 

הורדת פקודות לא ברורות
פקודות לא ברורות ללא נוהל קרב סדור (גם אם חפוז) גורמות לאי הבנות ולטעויות. בערפל הקרב והלחצים הכבדים המופעלים על מפקדים יש חשיבות עליונה לכך שתהליך הורדת פקודה יעשה בצורה מסודרת על פי הנהלים ויעבור את תהליכי האישור.

פקודות הם אומנם כמו כל תוכנית, בסיס לשינויים, אבל בהעדרן עלולים להתרחש שיבושים קשים.
הפתרון – דווקא במצבי לחץ יש להקפיד על שמירת נהלים ועבודת מטה מסודרת.

 

שילוב לא נכון של חיל האוויר בקרב היבשתי
חיל האוויר יכול להשפיע בצורה דרמטית על הקרב היבשתי. הוא לא יכול להכריע אותו אבל יכול לשנות בצורה מהותית את ההישגים והאבדות.

חיל האויר לא יכול היה לעצור את המצרים והסורים מלחצות את התעלה והמכשול אולם יכול היה לעכב ולשבש את ההתקדמות בצורה משמעותית אילו הופעל כראוי.  גם בקרבות הגבורה  שניהל צה"ל כמו גבעת התחמושת, החווה הסינית, כיבוש החרמון ואחרים, ניתן היה לחסוך חלק ניכר מהאבדות אילו הופעל חיל האויר בצורה מושכלת.

במלחמת יום כיפור עלתה בכל חריפותה שאלת הפעלת חיל האוויר ובמיוחד השאלה מדוע הוא לא סייע בבלימה בשעות הקריטיות של תחילת המלחמה. כלקח ממלחמת יום כיפור הוקמה היחידה לשיתוף פעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה, אבל היא סיפקה מענה חלקי מאוד לבעיה כי לא קיבלה את האמצעים והעדיפויות הדרושים. 

 

הקושי האובייקטיבי לשלב חיל אויר בקרב היבשתי  והחשש מפגיעה בכוחותינו הביאו להתפתחות תורת לחימה שהזניחה את הסיוע הקרוב וראתה בו רע הכרחי שנועד רק למקרים חריגים במקום מפתח להישגים.

 

כדי ליצור יכולת סיוע רלבנטי לקרב היבשה דרושים אמצעי שליטה, מודיעין מטרות וכוח אדם מיומן ואלו חסרו בצה"ל.
מבצע עופרת יצוקה הוכיח שכאשר מרכזים אמצעים וכוח אדם מקצועי ניתן להגיע לשילוב מוצלח מאוד של חיל האוויר בלחימה היבשתית. אבל מדובר במבצע בו לאויב אין מערכת הגנה אווירית ומיטב המפקדים והאמצעים מוקצים לטובת משימת הסיוע. עומדת עדיין השאלה האם גם במלחמה בהיקף רחב יש לצה"ל יכולת לתת סיוע רלבנטי לכוחות היבשה.

לחייל האוויר יש כיום, הרבה יותר מאשר במלחמת יום כיפור, יכולת להשפיע השפעה מכרעת על הקרב היבשתי אם נערכים לכך ובונים מערכת עם אמצעים מתאימים, כוח אדם מיומן ותו"ל. אבל יש לו גם מגבלות שיש צורך להכיר כדי לא לפתח ציפיות לא ריאליות.


העמקת ההכרות ההדדית בין חיל האוויר ומפקדי כוחות היבשה  הוא צורך חיוני כדי להביא לשילוב נכון ויעיל של חיל האוויר בקרב היבשתי.  במיוחד חשוב שהמטה הכללי אשר מוריד לחיל האוויר משימות יבין לעומק את יכולותיו ומגבלותיו של חיל האוויר ויוכל להתמודד עם מפקד חיל האוויר ברמה המקצועית ולשקול בצורה עצמאית את חלופות הפעלת הכוח האווירי.

 

 

 

*הכותב שרת כטייס קרב בחיל האוויר. במלחמת יום כיפור שרת בתפקיד סגן מפקד טייסת 105 ואחר כך מילא תפקידי מטה במפקדת חיל האוויר וביחידה לשת"פ. כיום מנהל את מרכז המידע של מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל.


 

 


 

עבור לתוכן העמוד