הגנת מטוסים אזרחיים כנגד טילי כתף

 מאת אלוף (מיל') דוד עברי

 
הפלת מטוס ה – 777 של מלייזיאן איירליינס מעל אוקראינה ב- 17 ביולי 2014 העלתה שוב על סדר היום את נושא ההגנה של מטוסי נוסעים מפני טילי קרקע-אויר.

ישראל היא בינתיים המדינה היחידה שהחליטה להצטייד במערכות הגנה מפני טילי כתף ולהתקינן על מטוסי הנוסעים של חברות התעופה שלה, זאת בעקבות האירוע בנובמבר 2003 בו שוגרו 2 טילי כתף אל מטוס ארקיע 757  בקניה.

רבים עדיין לא רואים את האיום הנ"ל כאיום המצדיק התקנת מערכות הגנה על המטוסים עקב עלות המערכות והתשלום במשקל. יש המנתחים והמסכמים את האירועים של שיגור טילי כתף בהקשר להתקנת מערכות הגנה.  עד כה,  משנת 1987 אירעו כנראה  11מקרים מוכרים.

המתנגדים להתקנת מערכות הגנה מפני טילי כתף מעלים שתי נקודות:  הראשונה, שטילי כתף נוטים לפגוע במנוע בגלל הקרינה האינפרה-אדומה העזה הנפלטת ממנו. במרבית המקרים בהם המנוע רחוק מהכנף, הפגיעה במבנה המטוס איננה קריטית. הטענה שהראש הקרבי של טילי הכתף קטן מלעשות נזק כבד למבנה המטוס באם הוא מתפוצץ במרחק של מעל מטר אחד מהמבנה. לכן, למטוס נוסעים גדול שמנועיו תלויים מתחת לכנף סיכויים גבוהים מאוד לחזור לנחיתה גם אחרי פגיעה.

הנקודה השנייה היא שמרבית הפגיעות או השיגורים של טילי כתף אירעו באזורי לחימה או באזורים שאינם נשלטים כראוי על ידי מדינות כגון רודזיה, אנגולה, אפגניסטן, מוזמביק, גיאורגיה, קונגו וקניה, על המשתמע מכך. מכאן מובן הצורך להימנע מלטוס שם מסחרית.

שלושה מטוסי נוסעים כבדים יותר הופלו או נפגעו מטילי אוויר-אוויר. הטיעון שמערכות  ההגנה הנ"ל אינן רלבנטיות לגביהן, כמו מטוס 707 קוריאני שנפגע באפריל  1978במורמנסק מחשש שעסק בסיור צילום,
מטוס DC-9 איטלקי שהופל ביוני  1980כנראה בטעות, ומטוס 747 קוריאני שהופל בים היפני בספטמבר1983 .

בנוסף 3 מטוסי נוסעים כבדים הופלו על ידי טילי קרקע-אוויר כבדים יותר, בדרך כלל עקב טעות בזיהוי או טעות
בהערכת כוונות המטוסים. מטוס  A-300של איראנאייר הופל בטעות על ידי אונית קרב אמריקאית במפרץ הפרסי
ב 3 ביולי 1988,  מטוס TU-154 של סיביר איירליינס הופל בים השחור ב- 4 באוקטובר 2001  ככל הנראה על ידי טיל S-200 אוקראיני, והמטוס המלזי 777  שהופל מעל אוקראינה ביוני 2014 . הטיעון הוא שלכל המקרים האלה מערכות  הגנה כנגד טילי כתף אינה רלוונטית.

אם נתרכז ב 11- המקרים בהם שוגרו טילי כתף, ניתן להגיע לשתי מסקנות מעשיות:  הסיכון למטוסים צרי גוף גדול יותר מאשר למטוסים כבדים. על כן אם מתקינים מערכות הגנה רצוי לתעדף התקנות לצרי גוף. ושנית, יש להימנע מלטוס מעל אזורים או בשמי מדינות בהן מתנהלת לחימה עם גופים שאינם מדינתיים, ולעקוף אזורי לחימה של גופים מדינתיים.

ישראל היא כמובן מקרה מיוחד. האיום על מטוסיה הוא מכוון לעומת מטוסים של מדינות אחרות שהאיום עליהם הוא לרוב מקרי. מטוסים ישראליים הם מטרות מאוימות על ידי מספר ארגוני טרור והפלת מטוס ישראלי תיחשב כהישג גדול לארגון טרור.  מכאן ששיקולי מדינת ישראל שונים, הן באבטחת ובחירת שדות התעופה מהם פועלים מטוסיה והן בהתקנת מערכות הגנה כנגד טילי כתף.

  


 

עבור לתוכן העמוד